כותבת 
"פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא מייצג את העם ומתחיל לכפות. הרב יהודה דרעי, אני מבינה שהזדעזעת למשמע בקשתה של רונה רמון ז"ל, לשרוף את גופתה ולא להביאה לקבורה. ובכן, אני הזדעזעתי אף יותר ממכתבך חסר הרגישות, שלא לומר החצוף".
סיפור אישי ברקע המחאה נגד הטיפול באלימות כלפי נשים.
"בשלב מסוים לא יכולתי לשאת את הטרור ששכנתי ספגה מבעלה והרמתי את הטלפון. היא לא דיברה איתי יותר. אחר כך הם נעלמו ומאז לא הצלחתי לאתר אותם".
"אתה ואבא ינאי תתנחמו זה בזה. אבא אמיר שלך היה אדם מוכשר, אהוב, חזק וכל כך אמיץ. כך תזכור אותו. הוא כבש את לבבות כולם/ן בחייו וסדק את לבבות כולם/ן במותו. הוא הציל את החיים של אחייניתו האהובה, בת דודתך, ומסר את חייו על מקדש האהבה הזה".
"התחלתי לכתוב מכתב לאמא של יסמין ואז נעצרתי. אני עדיין לא אמא, מצד שני, הספקתי לדעת מה זה להיות אמא, זוגתי ואני היינו אמהות לשעה. חשבתי דווקא לכתוב לך. אני זועמת כל כך, בא לי לצרוח עד השמיים כבר ימים".
"מה גורם לאלפי ישראלים לבלות במשך שעות בקבוצה שמחיה את כל שהיה, לשתף געגוע פרטי ולחדש קשרי עבר?"
השאלה המתבקשת היא האם אתה מאמין בחיים שלאחר המוות, בעולם הבא.
“למען האמת, ממש לא. הגופה נרקבת, וחיידקים מפרקים אותה והיא בעצם חוזרת לאדמה. אני לא מאמין שהנשמה שלנו חוזרת, אף על פי שבעולם הבא בטח ירדפו אותי על מה שאמרתי", הוא צוחק. “אם תהיה תחיית המתים, אני אהיה מחוסר עבודה".
"יכולתי להבטיח לעצמי מקום ודאי בכנסת ישראל הבאה", אומר בוסקילה. "ממש לפני שהגעתי לראיון איתך קיבלתי שיחת טלפון מדמות מאוד בכירה במפלגה, שהציעה בצורה ברורה שאפרוש מהמרוץ ואתמוך בתמר".
לבם של ההורים שאיבדו את ילדיהם, ושרים בחבורת הזמר אור למשפחות נשבר מביטול הופעתם בטקס חגיגות ה-70 למדינה. "רצינו לחזור להר הרצל לא עם דמעה, אלא עם שיר בלב ובפה"
